בית הספר, 3 קטעים

המורה למתמטיקה המורה למתמטיקה נכנס לכיתה  ואמר: הבוקר שכחתי הכול. את פעולות החשבון. חילוק ארוך. חיבור, חיסור. שכחתי את לוח הכפל. אפילו את המספרים. אני זוכר את המספר חמש בלבד. אבל אני לא מסוגל לכתוב אותו או לחשב בעזרתו. חמש. חמש. חמש. מאוד מוזר. אני יודע שהייתי פעם המורה למתמטיקה. שעל הלוח, בְּגירים, פתרתי משוואות [...]

הרופא הזקן

היה אצלנו בנתניה רופא זקן, רופא משפחה היה, רופא כללי, רופא פנימי, בכל השמות האלה קראו לו, ושֵם ממש לא היה לו, קראו לו הרופא הזקן, הרופא הפנימי, אמרו: אני חולה, אלך לרופא הפנימי, אלך לרופא הזקן, גַש לרופא המשפחה, וכך היה, היינו ניגשים לרופא המשפחה, רופא המשפחה הזקן, ועל הדלת שבקומת הקרקע היה כתוב [...]

צ'אק

לפני שלושים שנה היה שחקן ראשי בכמה וכמה סרטי פעולה נחותים. הוא היה מרביץ ויורה. לפעמים הרביץ וירה בשחקנים מן המזרח הרחוק ולפעמים בלבנים. לפעמים ירה בשחורים ולפעמים במוסלמים. לפעמים ירה ביהודים שמנים ולפעמים בנשים יפות שהסתירו בנרתיקן אקדח. אחרי שלושים או חמישים סרטים כבר לא הבחין ביניהם. הוא היה בא לכמה ימי צילומים, הבמאי [...]

דיאטה (קטע)

שולה ברגר לא אכלה. כלומר כן, היא אכלה כמובן, כמו כולנו, אבל נכון יותר יהיה לומר שהיא "הרשתה לעצמה לאכול" מדי פעם, בעוד שהכלל היה שאסור, אסור לאכול. שאוכל הוא נזק חמוּר, ושיש להמעיט בזה כמה שאפשר. אלא שלפעמים היא הרשתה לעצמה לאכול, לפנים משורת הדין. למשל אם לא הייתה טועמת דבר במשך כל היום [...]

פלנטריום

עמוֹס עוד עובד בפלנטריום. מדי בוקר הוא יורד עם תיקו האדום בתחנה הסמוכה ומכווץ את פניו מפני אור השמש. גם בימים מעוננים, מכוח ההרגל אולי, מתכווצים פניו לרגע כשהוא יורד אל המדרכה. הוא חולף בַּשביל ונכנס אל המבנה דמוי הכיפה. עד להגעת הילדים הראשונים הוא מוודא שהמושבים לגמרי נקיים, שהשלטים במסדרון-החושך המוביל לכיפה מוארים, שהירח [...]

מצב של פומפה (קטע מרומן גנוז)

הארוחות בביתם של עמיקם ושולה ברגר. לבשל היא לא ידעה, שולה, כלומר ידעה, ודווקא מַטְעַמִּים הייתה יודעת לעשות כמו שלימדה אותה אמה, אבל הם לא ערבו לחכו של עמיקם, כלומר הוא התנגד להם עקרונית, לא רצה לטעום, למרות שמחבר הספר הזה יודע, אל תשאלו איך, שאילו היה אוכל את הבורקס תרד-קצ'קבל שלה, אילו היה אוכל [...]

חור שחור

  יעקב הוא חור שחור. מתישהו סמוך לגיל עשרים נדחסה מסתו עד כדי כך, שהשינוי שחל בו היה בלתי נמנע. אילו היה קוטרו גדול פי כמה מיליונים, זה לא היה קורה. בוודאות. אבל בקוטר של כארבעים סנטימטרים המשוואה הייתה חד משמעית. בוקר אחד התעורר, וזה היה עשוי וגמור. אנשים סברו כי הוא נעלם, כלומר חדל [...]

נעלי ריצה

יום אחד החל הירח להסתובב בכיוון ההפוך. נפילתו אל כדור הארץ הייתה מעתה בלתי נמנעת. דיברו על כך שזה יקרה בתוך מאה מיליון שנה, אולי מעט יותר. אבל בסוף זה התרחש תוך שעתיים. בקושי הספקנו לארוז את חפצינו. בנעלי ריצה קלות, זרחניות, אנו בורחים, זקופים, רצים על פני שְׂדוֹת אור, מנופפים לנמלטים האחרים. הם ממשיכים [...]

המתרגמים (לזכר יהודית שרגל)

קראתי אצל בני ציפר שהמתרגמת יהודית שרגל נפטרה. איני יודע עליה דבר, ומעולם לא פגשתי בה, אבל התעצבתי לשמוע זאת מפני שהיא תרגמה (בין השאר) שני ספרים שאהבתי מאוד, "הסיבה" ו"הנשימה", שני פרקים מתוך חמשת ספרי הממואר של תומס ברנהרד (בהוצאת "המעורר" / "גלריה דביר". את השאר תרגמה רחל בר-חיים תבדל"א). יש להניח כי 99 [...]

2 סיפורי אימה מן האקדמיה לאמנות

בשר פגשנו באקדמיה לאמנות צייר נודע שלימד שם שיעורי רישום, והראינו לו את כל הרישומים שלנו; היו לנו כבר עשרה אולי, רישומי טבע דומם ורישומי נוף, וגם רישומי דיוקן של הורינו ושל ידידינו, והוא הביט בהם בעיון רב והודה כי כישרון גרפי מסוים יש לנו, אך, שאל לפתע, האם לא נעדיף – ואז הפנה אל כף [...]