אהוד בנאי לטובת הציפורים

הנהלת "מתחת לשולחן" שמחה, באיפוק נרגש, למסור קישורית לתכניתו של אהוד בנאי שבה קרא בהרחבה היום (7.2.20) מתוך "לטובת הציפורים". קישור אחר כאן. אחד מהשירים שהניעו את ההנהלה לכתיבת הספר היה שירו של פנחס שדה, שיר שאותו הכירה ההנהלה מההופעה המשותפת של שדה עם אהוד בנאי, והשיר אף מושמע בתכנית. ההנהלה מנצלת את ההזדמנות להביא כאן את ההופעה הזאת.

 

עסקת המאה שלי

[גם אני קיבלתי הצעה מפתה הבוקר ישירות למייל. אמנם ללא נספח מפות. תרגמתי אותה והוספתי כמה הדגשות. הטקסט מובא כלשונו:]

בוקר,
התנצלותי הכנה אם תוכן הודעת הדואר הזה לא עונה על המוזרויות האישיות שלך, אך אם אתה יודע באיזו מידה הלכתי בכדי להיות מסוגל לאתר אותך, תעריך את המידע שאני רוצה לחלוק איתך בהודעה זו.
בשנת 2003 הנושא, מיליארדר ממדינתך שהנחתי להיות קרוביך בגלל הדמיון בשמות משפחתך, הגיע לבנק שלנו לדיונים עסקיים עם תיק פיננסי ענק בשווי של 20.7 מיליון ליש"ט שאותו איחל.  שנכניס אותנו (תשקיע) בשמו.  הייתי הקצין שהוקצה לעניינו.  הפכנו את הכספים סביב הזדמנויות שונות וביצענו מרווחים אטרקטיביים לשנת הפעילות הראשונה שלנו שחזרה על עצמה בשנה שלאחר מכן עד לשנת 2005, כשביקש לחסל את הכספים להעברת המשך מכיוון שרצה לבצע השקעה דחופה הדורשת תשלומי מזומן.
לקחתי את כל התהליכים וחיסלתי את הנכסים, ובאופן מפתיע זו הייתה הפעם האחרונה ששמענו ממנו. גם הבנק וגם אני עשינו כל מה שאפשר מבחינה אנושית כדי לאתר אותו ללא הועיל, ומכיוון שהוא לא ציין שום קרוב משפחה בטופס הבי-נתונים שלו, המיוחד עם משקיעים בעלי פרופיל גבוה, לא היה לי עם מי ליצור קשר.  רק כמה שנים לאחר היעלמותו המפתיעה נתקלתי במניפסט ההתרסקות של ונצואלה, שם גיליתי שהוא נפטר למעשה בהתרסקות המטוס שהוזכרה ביום שלישי ה-16 באוגוסט 2005.
ישנו תיק פיננסי אדיר בשווי של 20.7 מיליון ליש"ט פלוס הריבית שנצברה בבנק שלנו כל השנים, וכעת סוסת הלילה הגרועה ביותר שלי עומדת להתרחש מכיוון שהבנק רוצה להחזיר את הכספים לאוצרנו ככסף שלא הוגש.  זה מעניק לי לילות ללא שינה עד שהגשתי את הרעיון שאני רוצה לחלוק איתכם.  אני אמשיך ו/או אתן לך את הפרטים או את הרעיון שלי ברגע שאשמע ממך.
תישאר ברכה,

קישוריות ורקפת

כמה קישורים ואירועים במרוכז.

  1. במוסף "הארץ" של היום רשימה על טיול לבית הכנסת בבית אלפא (שלמעשה נמצא בחפציבה) ולמשכן האמנות בעין חרוד לתערוכת חיים סוטין.
  2. ביום רביעי הקרוב, אירוע לזכרו של אהרן אפלפלד בהשתתפות בנו, מאיר, ובהשתתפותי. תמול שלשום, יואל משה סלומון 5, ירושלים. 29.120 בשעה 19:00.
  3. על ציפורים ואבנים, שיחה בין גלילי שחר וביני, בהנחיית נוית בראל, על ספרו של גלילי "האבן והמילה" (מוסד ביאליק) ועל "לטובת הציפורים". תולעת ספרים, מזא"ה 7, תל אביב, 17.2.20 בשעה 19:00. מובטח כיבוד טבעוני זעום.
  4. ב-27 בפברואר, ארוע ל"פליטי אור" עם מאיה ויינברג ואיתי, "סיפור פשוט", שבזי 36 תל אביב, 19:00.

זה הכול.

IMG_1852.jpg

מאור גדול

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו באי[ם] בספינה. והיה רבי אליעזר ישן ורבי יהושע נעור. נזדעזע רבי יהושע וננער רבי אליעזר. אמר לו: מה זה יהושע, מפני מה נזדעזעת? אמר לו: מאור גדול ראיתי בים. אמר לו שמא עיניו של לויתן ראית? – דכתיב (איוב מא, י) ״עיניו כעפעפי שחר״.

נזכרתי באפיזודה על הים למשמע החדשות מאוסטרליה. שם בוער ים של אש ומעריכים כי מיליארד בעלי חיים טבעו בו עד כה. העשן באוויר שקול לעישון 34 סיגריות ביום גם עבור בני האדם. עד כה נשרפו שטחי יער בגודל שלמעלה מכפליים שטח כל מדינת ישראל (57,000 קמ״ר נכון לתחילת ינואר). רשימת הסבל והנזקים עוד ארוכה.

את הסיפור הזה צריך לקרוא בהקשר של יחסיהם המורכבים של שני גיבוריו (שהגיעו לקרע וחרם בפרשת תנורו של עכנאי). אבל כאן רציתי להעיר על עניין אחר. בקטע הנ״ל מבבא בתרא (עד ע״ב) מופרעת הפלגה בחיזיון מטלטל. הזעזוע מעיר את הישן. עד שהוא נשאל מה ראה נעלם המראה. הוא ראה מאור גדול בים. מאור גדול הוא כנראה משהו הדומה לשמש (בראשית א, טז). אולי פשוט כוכב זורח במעמקי הים. רבי אליעזר מנסה להבין מה זה היה והוא חושב על הלווייתן הנזכר בספר איוב, ליתר דיוק על עיניו, מפני שעיניו מתוארות שם במטפורה של זריחה.

ואז נפסק הסיפור. אין תשובה מרבי יהושע. לא ידוע מה הוא ראה. כוכב, לווייתן או משהו אחר לגמרי. סביר שרבי אליעזר לא היה רחוק מן האמת ומה שעבר שם היה איזה יצור ים זוהר. העניין הוא שהדמיון של הסיפור, העולה מהשיחה הקצרה, משווה חיה אחת לכוכב, למאור גדול. באוסטרליה דעכה גלקסיה קטנה. מי שגר עם חיה יודע שהיא מקור אור. קשה לדמיין מיליארד שמשות כבות ומותירות פינת יקום בהריסות.

הרעב של השריפה הנוכחית מתקרב לתיאבון הבוער של האכילה האנושית. חברת מקדונלד לבדה מוכרת 35 מיליון קילוגרם בשר בקר כל שנה. חברת קנטקי פרייד צ׳יקן חיסלה, מראשית הקמתה, למעלה ממיליארד וחצי תרנגולות. ואלו נתונים על שתי חברות בלבד. יש עוד. אני תוהה אם בתקופת השריפה חלה ירידה כלשהי במכירות החברות האלה, באוסטרליה או בעולם. אני מניח שלא. כי מה הקשר? אין קואלות בתוך הלחמנייה.

תל אביב, ינואר 2020

מועדון קריאה

Maurycy_Gottlieb_-_Jews_Praying_in_the_Synagogue_on_Yom_Kippur.jpg
מאוריצי גוטליב, יהודים מתפללים בבית הכנסת ביום הכיפורים, 1878, שמן על בד, 192×245 ס"מ, מוזיאון ת"א לאמנות, מתנת סידני למון

ציור יום הכיפורים של גוטליב הועבר למקום טוב יותר בחלל המוזיאון ביחס לפעם שעברה שכתבתי עליו ועל כך ראוי מוזיאון תל אביב לתודה. אני חוזר לציור הזה שוב ושוב. זה "משמר הלילה" שלנו. עם השנים אני מרגיש שאני הולך ונכנס לציור הזה, למרחב שלו. גם היום באתי, ביקור ראשון בשנה החדשה.

זה ציור על א/נשים וספרים. הדבר כל כך ברור עד שקל להחמיץ אותו. יש בו כעשרה ספרים על כעשרים דמויות. איני זוכר כרגע שום ציור מן המסורת האירופית שיש בו כל כך הרבה ספרים ביחס למספר הדמויות. הזכרתי את "משמר הלילה": תרגיל כמעט מבדח יהיה לדמיין את אנשי המיליציה האזרחית שם אוחזים בספרים. זה לא ייתכן, ממש כפי שאי אפשר לדמיין את היהודים של גוטליב אוחזים חניתות וחרבות כמו אצל רמברנדט. זה שההיסטוריה הפכה את הבלתי אפשרי לרגיל, זה עניין אחר.

האחיזה היא יותר מסתם החזקה. הספרים והאצבעות תחובים זה בזה כמו באחיזת ידיים המשלבת אצבעות. במקרה של ספר התורה שבמרכז, האחיזה היא של חיבוק. כך מחזיקה מרים, אמו של ישוע, את תינוקה בציורים הנוצריים; היהודי כאן מחזיק טקסט כמו תינוק.

אפשר לתאר את הציור כסצנה של מועדון קריאה. כמובן, היהודים יקראו לקריאה זו "תפילה" או "קריאת התורה", אבל במבט מבחוץ זה מה שזה. אנשים ונשים עם ספרים, מחוברים לספרים. העולם התורני התחיל השבוע מחזור חדש של לימוד "הדף היומי". פרופ' אביגדור שנאן העיר כי לומדי הדף היומי הם מועדון הקריאה הגדול בעולם. לומדים דף תלמוד מדי יום, ומסיימים פעם ב-7 שנים. האחיזה של האצבעות בדפים יוצרת מטפורה חיה של איש-ספר ואישה-ספר. לא במובן השגור (של "מי שעוסק בספרות"), אלא באופן מוחשי. אנשים שמחוברים לספרים שלהם פיזית. ישראל אלירז כתב פעם שהוא לא יכול לצאת מהבית בלי ספר. אולי יש שני סוגי אנשים בעולם: אלו שמבינים מה שאלירז אמר וכל האחרים.

הציור נעשה מהזיכרון ובעזרת תצלומים. לא ארחיב, אבל יש בו אנשים ונשים שחלקם מזוהים. הצייר מופיע שלוש פעמים, כילד, כנער וכבוגר (הוא צייר את הציור כשנה לפני פטירתו, בגיל 23 בלבד). היום הבנתי משהו פשוט. בית הכנסת הוא מרחב שבו זמנים נערמים זה על גבי זה. לכן הצייר יכול להיות שם בכל גיל של חייו. המקום נשאר ואתה יוצא ובא. כמו מראָה שתשקף אותך בכל גיל. כל אחת מהדמויות היתה/תהיה שם בגילאים אחרים. הזקן הלבן היה שם לפני שמונים שנה. עם אותו ספר.

זה מועדון קריאה רציני, שגם בו יש, כמובן, בעיות ורשלנות ובהייה ושעמום, איני מנסה לעשות אידיאליזציה. ובכל זאת, התרבות המכונה "חילונית" יכולה ללמוד משהו מהיחס הזה לספרים. אין ממש דבר דומה אצלנו. הקאנון של הספרות הישראלית נפרץ מכל כיוון ולא ברור מהו, ובעיקר לא ברור מי קורא בו. מדוע אין מועדון קריאה של "דף יומי" ב"תמול שלשום" (עגנון) או ב"זכרון דברים" (שבתאי) וכדומה? אולי כי ההיגיון של התרבות החילונית במצבה הצרכני הנוכחי הוא של תחלופה. הארון מלא ספרים אך קונים שוב ושוב את "החדש". כתב על זה בצורה נוקבת ומבריקה יחיל צבן בספרו "ספרים הרבה". החיבור הגופני לספרים, הכנסת האצבעות פנימה כמו למים קרירים ביום חם, הולכת ונעלמת.

החיבור הזה בין ספר ואדם דומה לחיבור בין אדם ואדם. בציור, בצד ימין מתואר גוטליב הנער, אולי לקראת בר-מצווה, בסמוך מאוד למי שהור כנראה אביו. הם כה קרובים, שעיניהם כמעט מתמזגות. כך תוחב היהודי שכתבתי עליו בפוסט הקודם אל פניו לספר.

IMG_1844.jpg
פרט. עין הילד ועין האב

לאורה, ארוסתו של גוטליב, מתוארת פעמיים בציור (כמה מזעזע לדעת כי האישה הצעירה הזו, שבחרה לנתק את יחסיה עם הצייר התגלגלה בסופו של דבר להולנד ומשם נשלחה בחזרה למולדתה, פולין, לכיוון אושוויץ – מאותו מחנה שממנו נשלחה אתי הילסום). ראו איך היא יוצאת וצומחת מתוך ראשו של הצייר השקוע בשרעפים, כהמשך של כובעו, כמחשבה שהתגשמה. משם היא רוכנת אל האוזן של אמה, לוחשת משהו.

והיא באמת יוצאת מתוך ראשו. כי האמת שהוא לבד. הוא מצייר את הציור בווינה. דרוהוביץ', עירו (ועירו של ברונו שולץ, עוד צייר יהודי, וגם סופר, כמובן) – רחוקה. זה אולם של רפאים, עולם רחוק וחתום של ספרים, נשים ואנשים. כל שנותר לו בווינה הוא המכחול והזיכרון. מהתפילה נותרה רק דממה. אני פתאום מבין עוד דבר מובן-מאליו: הדממה הזאת. זהו בית הכנסת השקט ביותר שאי פעם היה. פתאום אני שומע, כלומר רואה, איך כולם, כולן, שותקים לגמרי. הקול היחידי שנשמע בציור הוא קול הלחישה הזה של ארוסתו על אוזן אמו. והלחישה הופכת למבט של האם המופנה היישר אלינו. עיניה מלאות בלחש הזה, שלעולם לא נדע מה היה תוכנו. אבל נדמה לי שגוטליב לא היה מצייר אותן כך אילולי היה הלחש קשור בו, מוסב עליו. בד כהה עולה אל הצד הימני של הספר הפתוח של האֵם. כאילו בניסיון לשמוע, דרך המילים המודפסות, מה אומר הפה לאוזן. לשווא.

מעל ראשן, מעבר ומעל לפרגוד, נוהגת הילת הוויטראז'. ואז אני רואה דמות ששכחתי שקיימת בציור. היא כה חבויה, עד שקל לא לראותה. העמוד המרכזי מסתיר אותה, ועין אחת – יש ב"משמר הלילה" עין כזאת – בוקעת ונוקבת. היא כמעט נספגת בכחול של הפרגוד. כמו זיכרון שמתחת זיכרון, כמו רמץ עמום ומהבהב בעומק ערימת קרשים שרופים. היא אפורה כזיכרון. יש עטרה לראשה. היא מסתכלת לי ישר בפּנים. עמוד כבד מסתיר אותה. מי את?

IMG_1842.jpg

 

 

 

 

 

מי שיודע ללחוש [ציטוטים והערות לחיבור אפשרי על הגשם]

John_Constable_2.jpg

[בבלי תענית, ציטוטים והערות]

[מקבץ ראשון, עד דף ט ע"ב]

[עננים: ג'ון קונסטבל]

[פסקול: סילבן שובו]

 

  1. אין שואלין את הגשמים אלא סמוך לגשמים [~בַּקֵּשׁ דבר גדול אם צריך, אבל תן לו אפשרות להתממש].
  2. אמר ר' יוחנן: שלושה מפתחות בידו של הקב"ה שלא נמסרו ביד שליח ואלו הן: מפתח של גשמים מפתח של חיה [=אישה יולדת] מפתח של תחיית המתים [~גשם, לידה, תחיית המתים – בנשימה אחת. וכולם עניינם חיים ומוות וחציית גבול מכרעת].
  3. שימשא דבתר מיטרא כתרי מטרי [=שמש שבאה אחרי הגשם היא כמו שני מִמְטרים].
  4. מעלי תלגא לטורי כחמשה מטרי לארעא [מועיל השלג להרים כחמישה מִמְטרים לארץ].
  5. עורפילא אפילו לפרצידא דתותי קלא מהניא ליה. […] ואמר רבא האי צורבא מרבנן דמי לפרצידא דתותי קלא: דכיון דנבט נבט [=גשם דק מאוד, אפילו לזרע שתחת רגב אדמה הוא מועיל. ואמר רבא: תלמיד חכם דומה לזרע שתחת רגב אדמה: כיון שנָבַט – נָבַט].
  6. אמר להם נביא לישראל: צאו וזרעו. אמרו לו מי שיש לו קב חטים או קבים שעורין יאכלנו ויחיה או יזרענו וימות? אמר להם אעפ"כ צאו וזרעו. נעשה להם נס ונתגלה להם מה שבכתלי[ם] ומה שבחוֹרֵי נמלים. [רש"י: "מה שבכתלים" – שאצרו העכברים].
  7. ועל אותו הדוֹר הוא אומר (תהלים קכו, ה) "הזורעים בדמעה ברִנה יקצרו הלך ילך ובכה נושא משך הזרע" וגו'. מאי "הלך ילך ובכה נושא משך" וגו'? אמר רבי יהודה: שור כשהוא חורש הולך ובוכה, ובחזירתו אוכל חזיז [=שַׁחַת] מן התלם, וזהו "בֹּא יבֹא ברִנה".
  8. "כי קרא ה' לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים" בהנך [=באותן] שבע שנים מאי אכול [מה אכלו?] אמר לו, הכי אמר רבי יוחנן: שנה ראשונה אכלו מה שבבתים, שניה אכלו מה שבשדות, שלישית בשר בהמה טהורה, רביעית בשר בהמה טמאה, חמישית בשר שקצים ורמשים, ששית בשר בניהם ובנותיהם, שביעית בשר זרועותיהם. (~סטאלינגרד)

 

spring rain.jpg
דומניקו טייפולו, גשם אביב, סביב 1800

 

  1. לאדם שהיה הולך במדבר והיה רעב ועיף וצמא. ומצא אילן שפירותיו מתוקין וצילו נאה ואמת המים עוברת תחתיו. אכל מפירותיו ושתה ממימיו וישב בצילו וכשביקש לילך אמר, אילן, אילן, במה אברכך? אם אומר לך שיהו פירותיך מתוקין הרי פירותיך מתוקין, שיהא צילך נאה הרי צילך נאה, שתהא אמת המים עוברת תחתיך הרי אמת המים עוברת תחתיך. אלא יהי רצון שכל נטיעות שנוטעין ממך יהיו כמותך. [~הקטע מוכּר. אבל עצם הרעיון לדבּר אל עץ, לברך עץ, להודות לעץ, לחשוב על עתידו של עץ].
  2. "יורה": שמורה את הבריות להטיח גגותיהן ולהכניס את פירותיהן ולעשות כל צרכיהן. דבר אחר: שמרוֶה את הארץ ומשקה עד תהום. [~מסע של טיפה אחת היורדת עד שם]
  3. …דאמר רב יהודה: מיטרא בעלה דארעא הוא [=הגשם בעלה של הארץ הוא. ~הארוטיקה של החורף, לא רק זו הידועה של האביב].
  4. אמר רבי אבהו: מאימתי מברכין על הגשמים? משיצא חתן לקראת כלה [=רש"י: שירדו כל כך, כשהטיפה נופלת יוצאה אחרת ובולטת כנגדה]. מאי מברך? אמר רב יהודה אמר רב: "מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טִפה וטִפה שהורדת לנו". [~לא "הגשם" אלא כל טיפה. אין "גשם"].

  1. אמר רבי אבהו: גדול יום הגשמים מתחיית המתים. דאילו תחיית המתים לצדיקים ואילו גשמים בין לצדיקים בין לרשעים […]. אמר רב יהודה, גדול יום הגשמים כיום שניתנה בו תורה […]. רבא אמר: יותר מיום שניתנה בו תורה [……] אמר רבי חמא בר' חנינא גדול יום הגשמים כיום שנבראו שמים וארץ. [~בריאה עכשיו; מתן תורה עכשיו, בזמן הקריאה – לא "בהיסטוריה"]
  2. מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה.
  3. אם ראית רקיע שקיהה כברזל מלהוריד טל ומטר' [הדבר נגרם] בשביל מעשה הדוֹר, שהן מקולקלין. שנאמר "והוא לא פנים קלקל". מה תקנתן? יתגברו ברחמים. [~רחמים  תחליף לגשם. מה יש להפסיד?].
  4. רבא אמר: אם ראית תלמיד שלִמודו קשה עליו כברזל [הרי זה] בשביל [=בגלל] רבו, שאינו מסביר לו פנים. [~בקריאת המכלול נוצר קשר בין המורה כענן והתלמיד כאדמה].
  5. אם ראית דור שהשמים משתכין [=מחלידים] כנח[ו]שת מלהוריד טל ומטר, [הרי זה] בשביל לוחשי לחישות שאין בדור. מאי תקנתן? ילכו אצל מי שיודע ללחוש.
  6. אמר רבי אַמִי: אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן מֵשִׂים נפשו בכפו. [~עצה למשוררים; שים את הנפש בכף היד האוחזת בעיפרון].
  7. …רב דניאל בר קטינא הוה ליה ההיא גינתא כל יומא הוה אזיל וסייר לה אמר הא מישרא בעיא מיא והא מישרא לא בעיא מיא ואתא מיטרא וקמשקי כל היכא דמיבעי ליה מיא [=רב דניאל בר קטינא היתה לו גינה אחת, כל יום היה הולך ומסייר בה לבדוק מה היא צריכה. אמר: ערוגה זאת צריכה מים, וערוגה זו אינה צריכה מים, והיה הגשם בא ומשקה כל מקום שהיה צריך לו מים].
  8. עולא איקלע לבבל חזא פורחות אמר להו פנו מאני דהשתא אתי מיטרא לסוף לא אתי מיטרא אמר כי היכי דמשקרי בבלאי הכי משקרי מיטרייהו [=עולא הזדמן לבבל, וראה שם עננים מסוג "פורחות" (=עב קלוש מתחת לעב סמיך, הנחשב סימן לגשם), אמר לבבליים: פנו את הכלים! שעכשיו יבוא הגשם. אבל בסוף לא בא הגשם. אמר: כפי ששקרנים הבבליים, כך שקרנים הגשמים שלהם].
  9. תניא: ר' אליעזר אומר, כל העולם כולו ממימי אוקיינוס הוא שותה שנאמר (בראשית ב, ו) "ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה". אמר לו רבי יהושע: והלא מימי אוקיינוס מלוחין הן! אמר לו: מִמַּתְּקִין בעבים.
  10. …מלמד שהעננים מתגברים ועולים לרקיע, ופותחין פיהן כנוד, ומקבלין מי מטר […]. ואין בין טיפה לטיפה אלא כמלֹא נימא [=רווח אפסי].

 

111.jpg

(התרגומים בעזרת מהדורת שטיינזלץ)

פליטי אור

 

עלי להתנצל. אולי יש לפתוח רווח גדול יותר בין ספרים, אבל יש אילוצים. מכל מקום, אחרי ספר הציפורים יוצא בימים אלו גם ספרון עטלפים, שאותה הובילה מאיה ויינברג ואני סייעתי. באתר ההוצאה ("אפיק") תוכלו לקרוא כמה עמודים ממנו.

הספר הוא מפגשים מזוויות שונות ורבות ביצורים הנפלאים האלה, שהם שכנינו. כתבנו סדרה של פרקים קצרים שיש בהם עובדות, שירה, הייקו, ציור, מדרש, וגם כמה מפגשים אישיים עם "פליטי האור". במהלך הכתיבה נתנה לי מאיה לשחרר כמה עטלפים מכף ידי אל הלילה, וזאת היתה אחת החוויות המפעימות של חיי. אף היא מתוארת, עד כמה שאפשר, בספר.

חשבנו להתחיל כאן סדרה בשם "שכנים" שתוקדש לבעלי חיים קרובים. אם יעמוד הכוח נוציא גם ספרי תנים, פרות ומי יודע מי עוד – השכנים רבים וכולם דורשים תשומת לב.

ב-27 בפברואר נערוך השקה זעירה לספר ב"סיפור פשוט" בנווה צדק, תל אביב.

 

פליטי אור כריכה קדמית.jpg

חיפושית והתנצלות

שער מוסף הארץ חרקים.jpg

מחר תפורסם במוסף "הארץ" רשימה שכתבתי על תערוכת החרקים החדשה במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט בתל אביב. הרשימה נמצאת כבר עכשיו במהדורה המקוונת. אני מצרף כאן גם קישור לאתר הנפלא של הצלם, לבון ביס (שימו לב לאפשרויות ההגדלה שם). וגם מנצל את ההזדמנות להתנצל בפי הדבורים והנמלים על טעות הקלדה מביכה שעשיתי במהדורת הדפוס (ולא אחזור עליה כאן, תמצאו לבד) אך לפחות תוקנה במהדורה המקוונת.

 

לטובת הציפורים. ספר חדש

leytobat_haziporim_master.jpg

אני שמח להודיע על ספר חדש, לטובת הציפורים, בהוצאת ידיעות ספרים. הכותרת לקוחה ממשפט של מנדלי מוכר ספרים בספרו "תולדות הטבע" מלפני יותר מ-150 שנה: "וכל איש הלא יוכל לעשות דבר־מה לטובת הציפורים". הספר הוא על נדודים, שירה, מלאכים, דרורים, ועוד. הוא מאורגן כקריאה כרונולוגית בספרות העברית: מתחיל כמדומני בבריאת העופות בבראשית א' ובשירתם בתהלים ק"ד ומסתיים ב"רקוויאם לציפור" של אלכס חנקין.

בין כל שני פרקים מופיעות ציפורים של אוהרה קוסון (יפן, 1945-1877), שגם הקקדו על הכריכה הקדמית – שלו. על חלק מהציפורים היפניות גם כתבתי בספר.

הספר יעופף בהדרגה לחנויות הספרים. עתה אפשר להזמינו במבצע כזה או במבצע כזה.