שתי הערות אקטואליות 

1

"הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא" (במדבר טז, כב). תָּנֵי [=לימד] רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחָאי, מָשָׁל לִבְנֵי אָדָם שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִין בִּסְפִינָה. נָטַל אֶחָד מֵהֶן מַקְדֵּחַ וְהִתְחִיל קוֹדֵחַ תַּחְתָּיו. אָמְרוּ לוֹ חֲבֵרָיו מַה אַתָּה יוֹשֵׁב וְעוֹשֶׂה?! אָמַר לָהֶם מָה אִכְפַּת לָכֶם? לֹא תַחְתִּי אֲנִי קוֹדֵחַ? אָמְרוּ לוֹ, שֶׁהַמַּיִם עוֹלִין וּמְצִיפִין עָלֵינוּ אֶת הַסְּפִינָה!

(ויקרא רבה ד, ו)

 

2

רַבִּי נַחְמָן פָּתַח (ירמיה ל, י): "וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב", מְדַבֵּר בְּיַעֲקֹב, דִּכְתִיב (בראשית כח, יב): "וַיַּחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה", אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלּוּ שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם [=שעולים ויורדים בסולם], דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אָבִינוּ שָׂרָהּ [=השר, המלאך הממונה] שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה שִׁבְעִים עֲוָקִים [=כמספר שנות השלטון של האימפריה], וְשֶׁל מָדַי חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, וְשֶׁל יָוָן מֵאָה וּשְׁמוֹנִים, וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלֶה וְלֹא יוֹדֵעַ כַּמָּה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ. אָמַר, אֶפְשָׁר שֶׁאֵין לָזֶה יְרִידָה?! אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְאַתָּה אַל תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב, אֲפִלּוּ הוּא עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב אֶצְלִי מִשָּׁם אֲנִי מוֹרִידוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, ד): "אִם תַּגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר וְאִם בֵּין כּוֹכָבִים שִׂים קִנֶּךָ". אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי בְּשֵׁם רַבִּי מֵאִיר: מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב שָׂרָהּ שֶׁל בָּבֶל עוֹלֶה וְיוֹרֵד, שֶׁל מָדַי עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל יָוָן עוֹלֶה וְיוֹרֵד, וְשֶׁל אֱדוֹם עוֹלֶה וְיוֹרֵד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַעֲקֹב אַף אַתָּה עוֹלֶה. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא יַעֲקֹב אָבִינוּ וְאָמַר, שֶׁמָּא חַס וְשָׁלוֹם כְּשֵׁם שֶׁלְּאֵלּוּ יְרִידָה אַף לִי כֵן? אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: וְאַתָּה אַל תִּירָא, אִם אַתָּה עוֹלֶה אֵין לְךָ יְרִידָה עוֹלָמִית. לֹא הֶאֱמִין, וְלֹא עָלָה.

(ויקרא רבה כט, ב)

 

===

מדרש ויקרא רבה נערך במאה החמישית בארץ ישראל.

 

000.jpg
TINTORETTO
Jacob's Ladder
1577-78
Oil on canvas, 660 x 265 cm
Scuola Grande di San Rocco, Venice

רמברנדט/ברויגל

במוסף "הארץ" תתפרסם ביום שישי רשימה שלי שנכתבה בתערוכת רמברנדט הנוכחית ברייקסמוזאום באמסטרדם. היא כבר ברשת, כאן >>>>.

בהזדמנות זאת אוסיף קישור לרשימה על תערוכת ברויגל בווינה (אוקטובר 2018), שלא העליתי כאן בעבר >>>>.

 

RP-P-OB-438A.jpg
רמברנדט, אישה שרועה, 1658, תחריט

עירום של כוכבים

בֵּית מֶרְחָץ בֶּהָרִים

עֵירֻמִּים כָּל הַלַּיְלָה

נַהֲרוֹת הַשָּׁמַיִם

יש לי הזכות להיות שותף להוצאת שני סתווים, מבחר ראשון בעברית של מסאוקה שיקי, אחד ממשוררי ההייקו הנפלאים ביותר, שמת בגיל 35, בשנת 1902. את המבחר תרגם איתן בולוקן. הספר ראה אור בשבוע שעבר.

שיקי כתב אלפי שירים, חלקם בהיותו מרותק למיטתו בגלל מחלת השחפת. על סיפור חייו ומחלתו אפשר לקרוא באחרית הדבר שבספר. רציתי להעיר כמה מילים על השיר הזה. שמונה מילים בלבד בעברית. אבל כבר השורה הראשונה, גם אילו היתה עומדת לבדה ללא המשך השיר, היתה שיר. ואולי זה משהו שאפשר לשאוף אליו בשירה. שכל שורה תהיה שיר. לא רק מכלול השיר או מכלול הספר. שכל הווה של השיר יהיה שירה.

"בית מרחץ בהרים". מרחב תָּחוּם, אגן, אולי מלבני, מול ההרים הפתוחים. מרחב שקוע במקצת, מגרעת קטנה, מול ההרים והעמקים. פשוט לעצום לרגע עיניים ולראות את זה מרחיב את הלב. אפשר רק לדמיין את השיחות הליליות האלה, השקטות, במים החמים, את האינטימיות. השיר פותח הוויה של כיסופים. אני רוצה להיות שם. בין כל הפסגות, והפסגות הריקוֹת-הפוכות שבין ההרים – והמים שבתוכם טובלים אנשים.

אנשים? אולי. אפשר לקרוא את השיר בשני אופנים: באופן הראשון המילה "עירומים" תוסב על אנשים מסוימים, שטובלים שם, עירומים. מי שהיה ביפן יודע שהיחס לעירום במרחצאות הוא יותר חופשי מאשר אצלנו. לפי קריאה זאת, יש תיאור של קבוצת אנשים טובלים כל הלילה (המשורר בתוכם? מתבונן מבחוץ?), שעות ארוכות. מעליהם נפרשים נהרות השמים – שהוא כינוי לשביל החלב.

שמונה מילים בלבד, וראו מה יש כאן: אגן קטן של מים; אגנים גדולים בין הרים; נהרות – "מים" – שאינם של מים אלא של אש. כוכבים. כמעט אי אפשר לשאת את הרוחב שהשיר הזה פותח בך.

אבל אפשר גם לקרוא את השיר כאילו העירום מוסב על נהרות השמים, על הכוכבים שבגלקסיה. לפי קריאה זו, אין בהכרח אנשים בבית המרחץ. זו תמונת נוף, והיא מתארת לא את העירום של הרוחצים אלא את העירום של הכוכבים. הכוכבים עירומים כל הלילה. עירום של כוכבים, כן. אף פעם, אף אחד, לא חשב על זה: הכוכבים – כמו הכול, חוץ מבני אדם – עירומים. מה שאנו רואים, האור, זה גופם החיצוני הגלוי, האֶפִּידֶרְמִיס שלהם שמוּשל ומגיע אלינו. מעתה נוכל לצאת כל לילה ולראות את העירום הזה, לטבול עם הכוכבים במרחץ האור.

IMG_0983.JPG
קיוטו, 2017. תצלום ד"ב

 

 

לכלוא את הרוח

בסיפור סדום מגיע הרגע שבו מתקבצים אנשי העיר על ביתו של לוט. "טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל־הַבַּיִת". בעל ה"הַעֲמֵק דבר", הנצי"ב מוולוז'ין (1816-1893), ראה עד כמה דומה הסיטואציה של פרשת סדום לזו של מעשה פילגש בגבעה, לא רק בתיאור המעשה הנפשע אלא בבחירת המילים. שם (שופטים יט, כב) נאמר: "וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי־בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת־הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל־הַדָּלֶת". הנצי"ב תוהה על ההבדל הזעיר בין שני תיאורי ההתגודדות והרשע, שמתבטא במילת היחס: "על" מול "את". וכך הוא מפרש:

שלא היה נחשב בעינם [=בעיני אנשי סדום] לעוול כלל. על כן לא חדל שום אדם להשתדל ולהשתתף בזה. וזה היה [ההבדל]  בין מעשה סדום למעשה פילגש בגבעה. דשָם [ששם, בפרשת פילגש בגבעה] נתקבצו בני בליעל והכל ידעו שהם בני בליעל, אלא שלא נתחזקו למחות בידם. מה שאין כן אנשי סדום: הרגילו [=הם התרגלו] כל כך ברע, עד שנעשה כתקנה יפה בעיני כולם.

ספק אם הפירוש היפה – שהוא למעשה מדרש – יש לו על מה שיסמוך. הקולב של ההבדל בין מילות היחס דקיק מדי. העיקר נראה לי נעוץ במקום אחר: ראשית, שהרשעוּת מתגלגלת לאורך הדורות, ושבה וחוזרת, ויש לראות זאת ולא להיבהל. אנשי פילגש בגבעה, מאות שנים אחרי מקרה סדום, לא ידעו כי הם רק שחקנים שמבצעים תפקיד, או משחזרים הצגה. אילו היו יודעים, האם זה היה מונע בעדם? כנראה שלא. כשאתה מגיע כבר למדרגה נמוכה, דקויות כאלה לא מעלות ולא מורידות.

שנית, הפירוש מבחין יפה בין שתי רמות של רוע. הראשונה, המיוחסת לאנשי בנימין בפרשת הפילגש, רעים, ויודעים שהם רעים. בפרשת סדום, על פי הנצי"ב, הרוע נתקבע בחקיקה. הוא "נעשה כתקנה יפה בעיני כולם". כלומר, הופך להיות נורמטיבי, "טוב" ותקין. אולי זה מה שמאפיין את הממשלה הנוכחית – הרצון להפוך את הפחד, את ביטול המחשבה החופשית, להרגל, למציאוּת רשמית המעוגנת בחוק. אולי זוהי האתיקה של סדום: העיר שבה הרע התעקש לצאת מהמרתף ולתפוס מקום של כבוד, להיות החוק.

אבל זה לא יהיה לו קל. אם מנגנונים דיקטטוריים עצומים ומבוססים נכשלו בכך, גם הגרסה החיוורת (לעת עתה) שבמקומותינו לא תוכל, אם כי להזיק במהלך כישלונה ודאי שתצליח. ככתוב בקהלת (ח, ח): "אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ". אחד המפרשים (בעל "דברים טובים" על קהלת, ר' משה אלשיך, צפת, המאה ה-16) פירש כך:

אין אדם, שהוא אדם מן האדמה, שליט ברוח שבקרבו, לכלוא את הרוח מלשוב אל מקורה.

בכיוון זה הולכים מרבית הפרשנים – הניסיון לשלוט ברוח מובן כניסיון האדם למניעת מותו. אבל אנו כמובן יכולים לקרוא את המילים כמוסבות על החיים, על חיינו.

חברים יש רק באגד, ונאמנות יש רק ליסוד המושל בנו – "היסוד המושל" הוא ביטוי של מרקוס אורליוס. ציטוט אחרון:

לשם מה, אפוא, משתמש אני עתה בנפשי? שאל עצמך שאלה זו בנוגע לכל עניין, ובדוק: מה נמצא כעת ברשותי מתוך אותו חלק הנקרא 'יסוד מושל'? של מי הנשמה שבּה אני מחזיק כעת – האם זו נשמת ילד, נער, אישה, עריץ, בהמה או חיית טרף? (מחשבות לעצמי, מיוונית אברהם ארואטי, הוצאת נהר, עמ' 72).

מהניסיון הממשלתי הנואל "לִכְלוֹא אֶת הָרוּחַ" כולנו יכולים גם לצאת נשכרים, משום שהוא עשוי להזכיר לנו את רוחנו, את החופש הגמור שלה, ואת חוסר היכולת של שלטון כלשהו לכלוא אותה או לגעת בה, אם רק נסרב, בנימוס ובתוקף.

 

הודעה לקוראינו באמריקה ופרפר

בעוד כחודש יוצא הספר הזה באנגלית בתרגומו של גבריאל לוין.

לרגל הפרסום תתקיים השקה זעירה בברוקלין, ב-13/11 ב-7 בערב, בהשתתפות הסופר ג'ושוע כהן.

כמה ימים לפני כן אשתתף בפסטיבל "לימוד" בטורונטו. זה יהיה ב-9/11. פרטים מדויקים יותר יהיו באתר הפסטיבל בקרוב.

ייתכנו מפגשים נוספים סביב התאריכים הנ"ל.

אם אתם או חבריכם בסביבה, אשמח לראותכם.

IMG-0053.jpg

תצלום: ד. ב.

שירת הצפרדע

1.

אָמְרוּ עָלָיו עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ: בְּשָׁעָה שֶׁסִּיֵּם סֵפֶר תְּהִלִּים זָחָה דַּעְתּוֹ עָלָיו [=התגאה].

אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ בְּרִיָּה שֶׁבָּרָאתָ בְּעוֹלָמְךָ שֶׁאוֹמֶרֶת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִמֶּנִּי?

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִזְדַּמְּנָה לוֹ צְפַרְדֵּעַ אַחַת. אָמְרָה לוֹ: דָּוִד, אַל תָּזוּחַ דַּעְתְּךָ עָלֶיךָ, שֶׁאֲנִי אוֹמֶרֶת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת יוֹתֵר מִמְּךָ.

(ילקוט שמעוני, תהלים, תתפט [משנת 1100 בערך]; מובא כאן נוסח מעובד במקצת, המופיע בספר האגדה, מהדורת ביאליק-רבניצקי-שנאן, 2015).

 

2.

frog_large.jpg

סנגאי (1750-1837): "אם על ידי ישיבה דמומה יכול אדם לזכות בהתעוררות…" (ע"פ יואל הופמן, לאן נעלמו הקולות, מסדה 1980, עמ' 64).

 

3.

הביטו בצפרדע. גם הצפרדע יושבת ככה, אבל אין לה שום רעיון של מדיטציה. ואם תבחנו את מה שהיא עושה… אם משהו מפריע לה היא תעשה ככה (עושה פרצוף). אם עובר משהו שהיא יכולה לאכול, היא תאכל (מחקה צפרדע שחוטפת חרק), והיא תאכל בישיבה. בעצם, זה הזאזן שלנו. אנחנו לא עושים שום דבר מיוחד.

שונריו סוזוקי, מתוך שיחה ב-1 בספטמבר 1967. מופיע גם, בצורה מעובדת, בספרו Zen Mind, Beginner's Mind בעמ' 67.